בן משה ועליזה. נולד ביום י”ב במרחשון תש”ו (19.10.1945) בתל-אביב. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי “יהודה המכבי” המשיך ללמוד בבית-הספר הריאלי בחיפה ובפנימייה הצבאית אשר בו, לפי המסורת של אביו אשר שירת כקצין בצה”ל במלחמת-הקוממיות. דניאל השתייך לתנועת “הצופים” ולגדנ”ע. אהב לסייר בארץ. הייתה לו נטייה לפיסול ולצילום. תמיד היה ברק בעיניו, נצנוץ של חיוך על פניו וכולו אומר שובבות אין-קץ, כי הוא ידע להיות מאושר. אמנם יש שהבעת פניו היתה נוקשה, אבל לקול ציוצה של ציפור ולאור הכוכבים בשמיים היה מתרכך מיד.במאי 1964 גויס לצה”ל והתנדב לחיל הצנחנים. הגיע לדרגת סגן ועם שחרורו עמד לנסוע לחוץ-לארץ להשתלמות. אולם כאשר החמיר המצב הבטחוני ביטל את נסיעתו והתנדב ליחידה קרבית על אף העובדה שטרם נקרא לדגל. כתמיד שאף לאתגרים וגם יכול להם. מתוך אהבה למולדת רצה להילחם עליה וזאת דרש בתוקף עד כדי כך שנמצא בדריכות מתמדת. נאמן היה לחיל שבמסגרתו שירת בבצעו את כל משימותיו בשלימות, במסירות נפש ובנכונות להקרבה עצמית.נפל בקרב בעזה ביום כ”ז באייר תשכ”ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול.
קווים לדמותו הועלו בחוברת “ניב התלמיד” של בית-הספר “יהודה המכבי”, שבו למד. גם בילקוט בוגרי הפנימייה הצבאית בחיפה ובאלבום בוגרי בית-הספר הריאלי הועלו קווים לדמותו ולזיכרו. אף בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל- “גוילי אש”, כרך ד’- הובא מעזבונו.
