יחיאל אמסלם ז"ל

בן שמעון ויעל אמסלם. נולד ב-ח’ מרחשון ת”ש (21.10.1939) בחיפה. יחיאל למד ב”חדר” “תורת אמת” ובבית ספר דתי “שערי תורה”. בהמלצת המורים נשלח עם מילגה (סטיפנדיה) ללמוד בבית הספר הריאלי, במסגרת הפנימייה הצבאית, שאותה סיים בהצטיינות.

יחיאל גויס באוגוסט 1956 כמ”כ לגולני. כעבור חודש הועלה לדרגת סמל. אברהם ארנן, מקים סיירת מטכ”ל, משך אותו לסיירת בינואר 1959. יחיאל עמד בהצלחה במבדקים שנערכו גם ע”י מאיר הר-ציון ולאחר מכן אף איתר וגייס מועמדים נוספים ל”יחידה” ועמד בראש הצוות הראשון של סיירת מטכ”ל והוא בדרגת סמל. יחיאל הצטיין גם כאן והיה החייל הראשון מהסיירת שנשלח לקורס קצינים וחזר ליחידה כקצין לצוות שלו – “צוות אמסה”.

בשנת 1964 למד באוניברסיטה העברית לתואר .B.A במדעי המזרח והמדינה. על תקופה ססגונית זו כתב הסופר אלי עמיר את הספר “אהבת שאול”. יחיאל סיים בהצטיינות את הלימודים.

לאחר הלימודים נשלח לצנחנים להדריך טירונים וכמדריך צניחה בתל נוף, במקביל היה קצין מודיעין. יחיאל נשלח להשתלמות שריון ולאחר מכן קיבל את פלוגה ב’ בגדוד 202, אימן אותה ואיתה יצא למלחמת ששת הימים. ביום הראשון נכנסו לעזה. לאחר כיבוש מספר מוצבים, הגיעו למוצב שבצומת “חירבת דרג'”. יחיאל הסתער לתעלות בראש לוחמיו, נפגע בראשו ונהרג.

בנוסף להיותו לוחם מן השורה הראשונה, המבצע בזריזות וללא היסוס, מבצעים ופקודות שהוטלו עליו, בלט יחיאל במנהיגותו שהתבטאה בכך שפקודיו הלכו אחריו “באש ובמים”, באמונתם בו ובדרכו. למרות הרושם החיצוני הנוקשה שיצר, בקרב אלה שלא הכירוהו, שכנה ביחיאל נפש פיוטית, עדינה ורבת רגש, כפי שמפקד היחידה כתב, לאחר נופלו. עקב כך בלטה ביחיאל נטייתו לספרות ולכתיבת שירים. חיוכו המקסים שבה כל מי שבא איתו במגע.

יחיאל הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי. לאחר-מכן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה.

לאחר נופלו הועלה לדרגת רב סרן.

יהי זכרו ברוך לעולמי עד.