מחזור
ב׳
"שרון"1970
ירון ספרא ז"ל
- מחזור: ב׳ / פל' "שרון"
- שנת סיום: 1970
- פנמ״צ תל-אביב
- דרגה: רב סרן
- יחידה: טייסת 114 / חיל האוויר
בן 25 בנופלו
בן רנה וחיים
נולד בתל אביב
בכ”ד בניסן תשי”ב, 19/4/1952
התגייס ב-30.11.1970
שרת בחיל האויר
יחידה: טייסת 114
נפל בעת מילוי תפקידו
בי’ בכסלו תשל”ח, 20/11/1977
מקום נפילה: קיבוץ גת
באזור השפלה הדרומית והנגב
מקום קבורה: תל אביב – קרית שאול
הותיר: אשה, בת, הורים, שני אחים, אחות, סבא וסבתא
בתקופת לימודיו בפנימיה התבלטו מיד נטיותיו ואהבתו לחיי צבא וכן תכונותיו החיוביות בחיי החברה: היה בו חום אנושי, הצטיין בהגינות רבה, יושר מופתי עם עצמו ועם הזולת, נכונות להבין את הזולת, טוב לב, נותן שלא על מנת לקבל תמורה וצנוע.
מפקד הפנימיה כתב עליו: … “ירון היה מאותם הנערים הבודדים שניתן היה להצביע עליהם כעל בחורים ללא בעיות, נערים אשר קבלו תשתית טובה מאד בביתם, גם מבחינה רגשית וגם מבחינות אחרות, ובואם לפנימיה היה המשך טבעי של חיים לשליחות במלוא מובן המלה. הבגרות שהיתה בירון חושבני שאין לה אח ורע. כושר נתוח, יכולת להבחין בין עקר לטפל, ומעל לכל – נפש טובה. בצד הצדדים האינטלקטואליים שהיו בו, היה מעמודי התווך של ספורטאי הפנימיה, וכל זאת עשה בצניעות הראויה לשבח”… “בין חניכי הפנימיה שראו בשירותם בצה”ל דרך חיים למען האומה – היה ירון בין הבולטים ביותר באישיותו המקרינה חום ואהבה ללא גבול”… עם גיוסו לצה”ל התנדב לצנחנים, סיים בהצלחה יתרה קורס קצינים, וברצותו להגביר את המיצוי העצמי שלו עבר ליחידה מובחרת, בפיקוד דרום, בה הוצב כקצין. משם נשלח לקורס קציני מודיעין אותו סיים כחניך המצטיין של הקורס וצויין לשבח ע”י מפקד החיל. זו היתה הפתעה להוריו ולמכריו בבואם לטקס הסיום. הוצע לו לפקד על פלוגה, אך הוא העדיף לא לדלג בשלבי הפקוד בהם התקדם, וקבל על עצמו לשרת כסגן מפקד פלוגה, וכן בתפקיד קצין המודיעין.
את מלחמת יום הכיפורים ומאורעותיה עבר בקרבות בתעלת סואץ ומעבר לה. בין יתר הפעילויות היה מפקד כוח המשנה בשחרור מוצב ‘בודפסט’. בגלויות שהקפיד לשלוח במלחמה כתב בין היתר: “מענין מה קורה אצלכם בעורף, האם הכל כרגיל ושגרתי? האם הכל מתנהל כשורה? רצוי שיהיה כך! משום שבשביל זה אנחנו נמצאים כאן!”… הוריו התפלאו מהיכן שאב את כוחות הנפש והכוח ללכת ולנחם הורים שכולים ולסעוד את הפצועים והוא בן 21 בלבד. אכן ירון שהסתתרה בו נשמה פגיעה ונפש רגישה גילה גם בגרות וגדלות רוח.
מחזית הדרום כתב: …”חברים נפצעים וגם נהרגים וההרגשה לא נעימה. אבל אין ברירה, חייבים לגמור את ה’עבודה’ הזאת ונקוה שיגמר מהר… מי יודע מה עוד נשמע כאשר נגיע הביתה”. ובמכתב אחר: “רק עכשיו כאשר אני ואחרים מרגישים את המלחמה מקרוב וחברים נפצעים ונהרגים אנחנו לומדים להעריך את השקט והשלווה של הזמנים ללא מלחמה ומחכים כבר לסוף”… …”קצת משונה, אבל חיילים כמונו מחכים לרגע בו יצטרכו להלחם וכאשר מגיעים לזה בסופו של דבר, ונפגשים עם המלחמה נוכחים ש’זה לא זה’…” עם הסבתה של היחידה לכח חרמ”ש עבר ירון לשרת כקצין מודיעין קרבי בחזית הסורית. בשלב זה משנסתיימו הקרבות שוב חש שאינו ממצה יכולתו ואינו מעניק לצה”ל בהתאם לכשוריו. הוא מביע זאת באחד ממכתביו: “החלטתי כמעט סופית שברצוני לעזוב כאן ולעבור למקום אחר. בתור איש קבע החתום לעוד 3 שנים איני צריך להיות ולעשות כאן מה שאני עושה, כשכל קצין סדיר יכול לעשות זאת”… “מה שחשוב לי – ההרגשה הנעימה שאני מועיל בעבודתי ומעריכים את מה שאני עושה או לא עושה וזה לא קיים. אני רואה לפני מספר אפשרויות, אחת לעבור לשריון והשניה לקורס טיס…”
גמלה בו ההחלטה והוא בקש להצטרף לקורס טיס. הוא נהל מאבק עקבי והגיע עד לדרגים הגבוהים המחליטים בצה”ל. עקשנותו ודבקותו במטרה עזרו לו להגשים רצונו.
למרות היותו שקט וצנוע התבלט גם בקורס הטיס עקב אישיותו, כשרונו ונסיונו. הוא היה בוגר מכולם, השרה בטחון על הסובבים אותו, לא התנשא, לא ניצל זכויות יתר, מעולם לא היו לו דרישות מופרזות מהסביבה ומהחיים, תמיד הסתפק במועט וחי חיי צנעה וזאת אף בהיותו בעל משפחה – אשה, אליאן, אותה הכיר בסיירת והתינוקת שנולדה באותה עת – קרן.
א’. חניך מאותו קורס שאף היה אתו לאחר מכן באותה טייסת כותב: …”ספרא היה מנהיג בתוך הקורס גם בלי שרצה בכך או ניסה להתבלט. הוא זכה לאהדת החבר’ה גם בגלל שכולם ידעו על עברו העשיר בצבא (כולל המלחמה שעבר) וגם בגלל סגנון הדבור והדוגמא האישית למופת שהוא הפגין. הוא היה ידוע כאחד שיודע טוב יותר, דבר שדווקא הרגיז אותנו הצעירים. כל פעם שניסית להתווכח אתו, היה משתיק אותך באיזושהי דוגמא מנסיונו האישי ובזה תם הענין… אני זוכר היטב את הספורים המרתקים שלו על הקרבות שעבר ועל המרדפים נגד מחבלים ומה שהוא וחבריו עשו להם. ספרא הצטיין בכל מה שעשה אבל על רמתו כטייס ייטיבו מדריכיו לספר. נקודה נוספת שבלטה באופיו היתה הקפדנות והאחריות. בקיצור, ספרא היה מהטובים שאומרים עליהם שהם הולכים. היה בו אוסף בלתי רגיל של תכונות טובות של מנהיגות, אחריות, יכולת ביצוע מעולה ומהימנות אישית גבוהה”.
ירון סיים גם את קורס הטיס כחניך המצטיין. גם אז הוא לא סיפר והייתה זו הפתעה למשפחתו ולמכריו. שר הבטחון דאז – שמעון פרס, ענד לו את כנפי הטיס. אין לתאר את גאוות הוריו, גאוות אשתו, אחיו, אחותו ויתר בני המשפחה בהוכיחו שוב כי אכן הינו משכמו ומעלה בכל המשימות שנטל על עצמו. אך הוא בענוותו – הצלחותיו לא הגביהו את לבו.
הוא השתלב מיד בטייסת הליקופטרים. גם שם התבלט בכשרונותיו ומעשיו והתקדם מהר מאד בתפקידיו. בשל נתוניו הגבוהים שמש גם במשימות מיוחדות ומפקדיו התוו לו תכנית קידום מהיר הן בסולם הפיקוד והן בתפקידים.
י’. מפקדו הישיר בטייסת כתב: “תפקידיו אלה כטייס בוצעו על ידו בהצטיינות יתרה”… …”היתה בו מנהיגות טבעית ראויה לציון ומסירות בלתי נדלית לעבודה”… “היה בעל להט ציוני ורגש לאומי חזק, איש עקרונות ועם זאת ידע לחבב ולהתחבב והיה נעים הליכות”… “בזכרוני נחרט כקצין חכם, מצטיין, בעל עקרונות, היודע את אשר רוצה ודבק במטרתו, כמפקד גדול וכאדם אשר יכול היה לשמש דוגמא לכל קצין בצה”ל, היה חברותי באופן מודגש וקנה חברים וידידים בקלות”…
“אנו הוריו
תמיד סמכנו עליו,
חשבנו – לירון נשקפת סכנה –
רק במלחמה,
ירון – האחראי, הקפדן,
שהצטיין, ובחוש טכני מפותח ניחן,
שהיה קר רוח ובעל תושיה,
הוא בודאי יתגבר על כל תקלה.
אחלנו לו תמיד שרק לא יקלע למלחמה.
מי פלל? שבגלל רשלנות, שבטייסים לא היתה תלויה
נגרמה תקלה
ולהם באויר לא יכלה להיות עליה שליטה
נקפדו חייו
נקטף בדמי ימיו
יחד עם שלשה חבריו.
בן 25 היה בנופלו,
גדול הכאב מנשוא!!!”
בבוקר י’ בכסלו תשל”ח (20.11.1977) למחרת בואו של סאדאת ארצה, נפל עם מסוקו במלוי תפקידו בטיסה בקבוץ גת. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אישה, בת, הורים, שני אחים, אחות, סבא וסבתא.