ישראל גוטמן ז"ל

בן שמואל ולאה. נולד ביום י”ט בתמוז תש”ה (30.6.1945) בקבוצת מעגן. ישראל לא גדל בקבוצה, כי הוריו עזבו אותה, והוא למד בבתי-ספר יסודיים בסביבות חיפה. בכולם היה תלמיד מצטיין ורציני. הוא אהב את הטבע, את הפרחים, את העצים, את הצפורים וביחוד את הנגב. לאחר שסיים את למודיו היסודיים, למד בפנימיה הצבאית על שם ד”ר בירם, שליד בית הספר הריאלי בחיפה. אמו הצטערה על נטיתו לצבאיות וסברה כי הוא חייב להשקיע עצמו בלימודים, אך הוא הסביר לה: “אמא, אני מרגיש שאני עושה משהו מלבד לימודים”. כזה היה משחר ילדותו ועד יומו האחרון. תמיד רצה לתת יותר מאשר נדרש ממנו.

בסיימו את בית-הספר התיכון חזרו הוריו לקבוצה ונתקבלו כחברים בה. הוא גויס לצה”ל בספטמבר 1963 והוצב לחיל השריון. את חיי הצבא אמנם לא אהב, אבל אמר: “הם זקוקים לי”, והמשיך לשרת בצבא כשהיה בדרגת סגן. בינתיים נשא אישה והקים משפחה. בסוף פברואר 1966 הצטרף לשירות קבע, עקב התחייבותו בפנימיה הצבאית. אחרי חמש שנות שירות השתחרר מן הצבא וחזר לקבוצה. ישראל ישב בבית כשנה ומחצה ובזמן מלחמת ההתשה, כאשר קרא שר הבטחון למתנדבים, החליט לחזור לצבא, כי הרגיש שזהו המקום שבו זקוקים לו באותו זמן. אמו שאלה אותו, איך ישאיר אישה ושני ילדים קטנים, ענה לה: “אם אני רוצה שהם יחיו – אני חייב ללכת”. מצפונו לא הניח לו לשבת בבית והוא יצא להגן על המולדת. בדעה צלולה ומתוך החלטה ברורה עשה כן והיה שלם עם עצמו. במכתביו הרבה לכתוב דברים מרגיעים, שהרי היה בן טוב ואוהב, וסיפר כי אצלם הכל שקט ושליו וביקש מהוריו לבל ידאגו, כי “לי לא יקרה דבר. אני נמצא בעורף ואלי התותחים לא יגיעו”. היה קצין מעולה ולוחם אמיץ.

ביום י”ג באייר תש”ל (19.5.1970), נפל באזור תעלת סואץ בהפגזת האויב. הניח אישה, בת ובן קטנים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקבוצת מעגן.

מפקדו כתב מכתב תנחומים למשפחה, אחרי נפלו, ובין יתר דבריו אמר: “צה”ל וחיל השריון מרכינים את דגלם לזכר מפקד הפלוגה האמיץ, אשר נפל בקרב על הבטחת גבולנו עם מצרים. הזעזוע כבד מנשוא ואין מלים בפי לנחם את האבלים. שוב אנו עדים למקרה שהנופלים הם אלה אשר הולכים בראש. אמנם, גוצי, אתה היית כזה: בהתנדבותך לשירות קבע לקחת חלק במערכה המתנהלת כיום. ידעת מראש על הסכנות הכרוכות בכך. אך למרות זאת התנדבת לשרת במקום בו התרומה היא הגדולה ביותר. בתקופה זו רצית להספיק הרבה, ואמנם הישגיך היו מצויינים: א) בנית פלוגה מצויינת, המשמשת דוגמה לכל הפלוגות בחטיבה; ב) התחבבת על פקודיך ומפקדיך; ג) גילית זריזות ואומץ לב אישי בכל הפעולות המשותפות שלנו; ד) יצרת בלב פקודיך ביטחון ונכונות ללכת אחריך ללא ערעור. דברים אלה, גוצי, הם ציון דרך עיקרי בהישגיך בתקופה קצרה זו. לעולם לא נשכח אותך ומעשיך ישמשו דוגמה להמשך חינוך חיילי היחידה”.

משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו, בשם “שרוליק”.