מיכאל (מייק) גולדמן ז"ל

מיכאל גויס לצה”ל במחצית נובמבר 1970 והתנדב לחיל-השריון. מפאת בעיית אסטמה נבצר ממנו להתנדב לחיל הצנחנים ובתחילה נאלץ לשרת בחיל המודיעין. אך הוא לא ויתר על השירות ביחידה קרבית ולאחר שעשה מאמצים רבים לשיפור כושרו הגופני, עבר הסבה ונתקבל לחיל השריון. לאחר שהשתלם בקורסים במקצועות-הטנק, וכן בקורס-צניחה, נשלח לקורס-קצינים וסיים כחניך מצטיין ואחרי-כן השלים גם קורס קציני שריון. לאחר הקורס הוצב בבית-הספר לשריון בתפקידי הדרכה והוענקה לו דרגת סג”מ. הוא היה קצין בעל מרץ ונכונות רבה, ולדברי מפקדו היה בקי בתחומי-מקצועו, נוח לעבודה, אהוד על הכל ומבצע כל משימה שהוטלה עליו באופן מושלם.

במלחמת יום הכיפורים השתתף מיכאל בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. ביום י”א בתשרי תשל”ד (7.10.1973) לחם מיכאל כמפקד-מחלקת טנקים באזור מעוז “מפרקת” על גדות תעלת סואץ, בניסיון לבלום את צליחת הכוחות המצריים וחדירתם למעוז. פעמיים נכנס למעוז כדי ליצור קשר עם אנשיו ולפנות את הפצועים, על-אף שכבר היה מכותר על-ידי האויב, שחייליו חדרו לחפירות-הקשר. בנסיונו השלישי להיכנס למעוז, נפגע מיכאל ונהרג.

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ כנרת.

השאיר אחריו אם, אחים ואחיות.

לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן והוענק לו עיטור העוז על גילוי אומץ לב, אחוות לוחמים ודבקות במשימה. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “לשם ביצוע המשימה שנטל על עצמו, נע מייק במהירות ולמרות החשכה והשטח הלא-מוכר נכנס למעוז וביצע את משימתו באופן מושלם, תוך גילוי אומץ-לב, ידע מקצועי מעולה ושליטה טובה במחלקתו. הכל – תוך שלווה ושקט נפשיים. גם כאשר נפגע הטנק שלו והוא לכאורה סיים את תפקידו – רץ מייק לחפש טנק אחר ובו נכנס בחזרה אל המעוז הנצור. נזכור את מייק עם חיוכו, טוב-לבו, כושר-עבודתו הנפלא ואומץ-לבו. לאור דמותו נחנך את קצינינו בעתיד”. אמו תרמה לזכרו תרומה כחלק במימון לוח-הנצחה משותף בבית-הספר הממלכתי ד’ בטבריה, לזכר תלמידיו שנפלו במערכה.