משה צאיג ז"ל

סיפרו חבריו לנשק: “סג”מ משה הגיע לגדוד השריון ונתמנה למפקד מחלקתנו, שנחשבה לבינונית ביותר. תוך זמן קצר הצליח לגבש אותנו למחלקה ראויה לשמה. קפדן היה, החמיר בדרישותיו. אך היה נאה דורש ונאה מקיים. ולכן למדנו לחבבו. פעם, בעת מבחן ירי גדודי, הצליחה המחלקה לבצע את הירי בצורה טובה ביותר, ואז ניגש המג”ד לצאיג, חיבקו ואמר לו “אתה אל סלבדור של הגדוד”.

זמן קצר לפני שפרצה המלחמה התנדב משה לשרת בצבא הקבע. יום נפילתו נקבע כיום כניסתו לשירות הקבע. מלחמת יום הכיפורים מצאה אותו ואת יחידתו בחזית הדרום.

על היום הראשון לקרבות, י’ בתשרי תשל”ד (6.10.1973), הוא יום נפילתו של משה, סיפרו חבריו ליחידה: “ביום הכיפורים בו היינו בכוננות, מצאו מעטים מאתנו זמן לגשת ולהתפלל בבית-הכנסת ברפידים. גם סגן משה היה בינינו. הופתענו שאותו סגן צעיר ונוקשה עומד ומחזיק בידו ספר תפילה ומזמר את זמירות יום הכיפורים בנוסח בית אבא ומתלהב בשעת התפילה לא פחות מאשר בשעת האימונים. לפתע תקפו אותנו מטוסי האוייב, ואנחנו עדיין מתפללים. רצנו לטנקים ודהרנו “קדימה אלי קרב”. הוטל על פלוגתנו. פלוגה ח’ להתקדם לעבר מוצב “נוזל”, שבגזרה המרכזית. כאשר הגענו לאזור הקרבות כבר היה לילה; השעה 19:30 בערך ואף אחד לא ידע מה קורה סביבו. היה צורך בהרבה תושייה כדי להתמצא בשטח. לפתע נכנסנו למארב של האויב. ראשון נפגע הטנק של מפקד הפלוגה, עמוס. צאיג ביקש רשות לחוש לעזרתו, הרשות ניתנה לו. הוא הצליח לחלץ את מפקדו וניסה לסגת לנקודת איסוף הפצועים. לפתע שמענו דיווח מהקשר של צאיג: “נפגענו! המפקד נפגע!” אחר נותק הקשר. משה וחבריו לטנק נפלו כולם”.

על גבורתו בקרבות הוענק למשה ציון לשבח מטעם מפקד האוגדה, תת-אלוף אברהם רותם; והרי תיאור המעשה: “בליל 6-7 אוקטובר 1973 שימש סגן משה צאיג ז”ל כמ”מ טנקים בקרבות בצומת איסמעיליה. כאשר נודע לו כי טנק המ”פ נפגע, חש לחלץ את אנשי הצוות, למרות האש הכבדה שניתכה באזור. תוך כדי פעולת החילוץ נפגע ונפל. בפעולה זו גילה סגן משה צאיג ז”ל אומץ לב ואחוות לוחמים”. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בצפת. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.