משה (מיקי) שחר (סווט)

שחר הוא בוגר בית הספר הריאלי והפנימייה הצבאית לפיקוד.

אביו של מיקי, צבי סווט, לחם במסגרת הקומנדו הבריטי, ובפטרול באיטליה עלה על מוקש ואיבד את שתי רגליו. בהמשך לחם בשורות הלח”י נגד הבריטים על אף נכותו, ובמלחמת העצמאות היה קמב”צ בחטיבה 8.

עם גיוסו לצה”ל שובץ מיקי בחיל השריון, בהמשך עבר קורס קצינים ושימש בשורת תפקידי פיקוד בחיל השריון. במלחמת יום הכיפורים, היה שחר מ”פ בגדוד 599 בחטיבה 421. ב-9 באוקטובר 1973 במהלך הקרבות על רכס חמוטל, נפגע כמה פעמים, אך הוא המשיך להילחם, ולמרות היותו פצוע קשה הצליח לרכז אליו את שרידי הגדוד ולהובילם לנקודת הפינוי – ואז התרחק עם הטנק הבוער וכיבה אותו. לאחר-מכן נע ברגל לנקודת-הפינוי, ושם איבד את הכרתו. על מעשה זה קיבל שחר את עיטור המופת.

בשנים לאחר המלחמה מונה שחר למג”ד טנקים בחטיבה 656. במלחמת לבנון הראשונה פיקד שחר על חטיבה 399, חטיבת שריון במילואים, בין היתר בקרב סולטאן יעקוב.

שני אחיו של מיקי, יאיר ורמי, היו גם הם קציני שריון. במלחמת יום הכיפורים, נהרג יאיר, שהיה מפקד פלוגה בגדוד 77. לאחר מותו, הוענק לו על פועלו בקרב עיטור המופת. רמי, האח השני, נפצע קשה במהלך הקרבות.

המידע מתוך עמוד הויקיפדיה על מיקי שחר. ניתן לקרוא את הערך המלא בלחיצה כאן >>

פירוט הנימוקים להענקת עיטור המופת למיקי:

ביום 9 באוקטובר 1973 תקף הגדוד ש-רס”ן משה שחר נמנה עמו את היעד “חמוטל”, בגזרה המרכזית שבחזית סיני. במהלך הקרב נפגע טנק ה-מג”ד, ו-רס”ן משה שחר נטל את הפיקוד לידיו, בתוך כך נפצע קשה בכתפו, אך המשיך לעמוד בראש הכוח. כשחזר ה-מג”ד, ניתנה הוראה לנתק מגע. רס”ן משה שחר נפצע שנית, והטנק שלו החל לבעור, ואז הורה לו ה-מג”ד להוביל את הגדוד לאחור, לנקודת-פינוי-נפגעים. למרות היותו פצוע קשה הצליח לרכז אליו את שרידי הגדוד ולהובילם לנקודת-הפינוי – ואז התרחק עם הטנק הבוער וכיבה אותו. לאחר-מכן נע ברגל לנקודת-הפינוי, ושם איבד את הכרתו. במעשיו אלה גילה אומץ-לב, קור-רוח, כושר-מנהיגות ותושייה למופת.

על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת
אייר תשל”ה מאי 1975,
מרדכי גור, רב אלוף,
ראש המטה הכללי