מחזור
ד׳
"גליל"1972
נחמיה (חמי) ברנשטיין ז"ל
- מחזור: ד׳ / פל' "גליל"
- שנת סיום: 1972
- פנמ״צ תל-אביב
- דרגה: סרן
- יחידה: גדוד 53 / חטיבה 188
בן 24 בנופלו
בן דבורה ויצחק
נולד בפולין בט”ו בטבת תשי”ד, 21/12/1953
התגורר ברחובות התגייס ב-נובמבר 1972
שרת בחיל השריון
יחידה: חט’ 188, גד’ 53
נפל בעת שירותו בי”א באייר תשל”ז, 29/4/1977
מקום נפילה: רמת הגולן
מקום קבורה: רחובות
הותיר: הורים ואחות
ברנשטיין נחמיה (‘חמי’) בן יצחק ודבורה. נולד ביום ט”ו בטבת תשי”ד (21.12.1953) בפולין. עלה לישראל עם הוריו בשנת 1957, והוא בן שלוש. נחמיה למד בבית-הספר היסודי שבבית-אלעזרי וסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר ‘פינס’ בגדרה. הוא המשיך את לימודיו בגימנסיה ‘הרצליה’, כחניך הפנימייה הצבאית.חמי היה נער חביב, אהוב על מוריו ועל חבריו, למד בכובד-ראש והגיע להישגים מצוינים. עוד בהיותו ילד ניכרה השפעתו החיובית על חבריו בחברה, במשחק ובלימודים. מלחמת ששת-הימים השפיעה על חמי והטביעה את חותמה בנפשו הצעירה. וכאשר הגיע לפרשת-דרכים, לאחר סיום בית-הספר היסודי, החליט ללמוד בפנימייה הצבאית כדי לממש את השקפותיו על צבא, מלחמה ושלום. חמי שקד על לימודיו וקיבל ציונים גבוהים בכל ארבע שנות-הלימוד בפנימיה. הנה קטעים מדברי חבריו בימי לימודיו בפנימייה הצבאית: “עוד בימי הילדות, בבית-הספר היסודי, היה נחמיה המנהיג ומרכז ההתעניינות של הכיתה… בהפסקות היו החבר’ה יושבים ומאזינים לסיפוריו ולחויותיו, המתובלים הומור ובדיחה…” “היתה בנחמיה נשמה גדולה ושוחקת. ברגעים הקשים ביותר ידע להיות מאיר-עינים, מחייך ומעודד…”נחמיה גויס לצה”ל בנובמבר 1972, הוצב לחיל-השריון ונתמנה מפקד-טנק ולאחר-מכן מפקד מחלקת-טנקים. במלחמת יום-הכיפורים היה חמי בקורס-קצינים ויחד עם יתר חבריו השריונאים עלה עם כוח-כוננות לרמת-הגולן והשתתף בקרבות הבלימה וההבקעה. לאחר המלחמה חזר חמי להשלים את לימודיו בקורס-הקצינים ומשסיימו חזר ליחידה, כשהוא עולה בדרגות ובתפקידים עד מינויו לסגן-מפקד-גדוד. חמי שירת בצבא-קבע משנת 1974. נחמיה נפל במילוי תפקידו ביום י”א באייר תשל”ז (29.4.1977). הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין שברחובות. השאיר אחריו הורים ואחות.הנה קטעים מדברי חבריו מימי שירותו הצבאי: “נחמיה היה לי ידיד ורע אמיתי שבע שנים. אישיותו הנפלאה והחזקה נסכה ונוסכת בי עדיין עידוד וביטחון תמידי. הוא הצטיין ברוחב-לב ובסבלנות, והיה לי תמיד מקור לנחמה אמיתית…” “חמי היה נוהג לשבת עד השעות הקטנות: להכין, לתכנן, לתדרך ולראיין חיילים. והכול בצורה יסודית ומסודרת.” “הוא התייחס לתפקידו במלוא הרצינות… כמפקד-פלוגה היה ראשון לטוב ולרע, וכשהיו ‘ביזיונות’ קיבל עליו את האחריות, אף-על-פי שלא תמיד היה הוא ה’אשם’.” “המיוחד בו היה שמעולם לא השתמש בתרגילי מנהיגות, ובכל-זאת היתה אליו יראת-כבוד.” והנה קטע מדברי מפקדו לזכרו: “גיליתי בו תכונות בלתי-רגילות של מסירות לתפקיד, עמידה על עקרונות ומעל לכול אמונה בעבודתו. בתפקידו בצה”ל. הוא היה מפקד ללא משוא-פנים, שאינו מוכן להתפשר על עקרונותיו.” הוריו של נחמיה הוציאו חוברת לזכרו.
