בן שמואל ודבורה. נולד ביום ל’ בתשרי תשי”ג (18.10.1952) בתל-אביב. מילדותו ינק בבית הוריו אוירה צבאית, כי אביו שירת כקצין בצבא ובמשמר-הגבול. הוא למד בבית-הספר “תל-חי” ועם סיימו את לימודיו בבית-הספר היסודי, עמד בהצלחה במבחני הכניסה לפנימיה הצבאית, שליד הגימנסיה הרצליה בתל-אביב.חלומו מנעוריו היה להתגייס לצה”ל ולהיות קצין בצבא – כאביו. כאשר לבש את מדי הפנימיה הצבאית בפעם הראשונה לא היה מאושר ממנו. בפנימיה היה נער ממושמע, איש צבא למופת וחביב על מפקדיו ועל חבריו. בטיוליו עם חבריו ללימודים בגימנסיה, עזר ככל יכולתו לחלשים ממנו ותמך בהם – וכל זאת עשה בשקט ובצנעה. הוא חיבב את החי והצומח וטיפל בהם באהבה רבה. אהבתו לארץ טופחה בטיולים שערך לפני הצבא, וגם בטיסות הניווט הרבות אשר ערך בטייסת לאחר-מכן.במלחמת ששת הימים שמע את אמו מספרת על אמהות, המפנות את ילדיהן מן הארץ. הדבר פגע בו מאוד וזו היתה תגובתו: “אנו נלחמים על חיינו, כי לנו אין ברירה, לנו אין לאן ליסוג – רק לים”. הוא היה בטוח בניצחון ישראל. לאחר המלחמה סייר עם אביו (שפקד על יחידת שריון) באיזור יריחו ולאורך הירדן ולא פסק מלהתפעל מיפי הארץ.ימי בגרותו עברו עליו באושר בפנימיה, לגאוותם של הוריו. בסיימו את לימודיו בפנימיה סייר עם כל בני המחלקה במשך כחודש ימים ברחבי אירופה והתפעל מהנוף והטבע, אולם געגועיו לארץ מולדתו היו חזקים מכל.הוא התגייס לצה”ל בתחילת נובמבר 1970. עז רצונו היה לשרת בסיירת, אולם חברים ומפקדים לחצו עליו ללכת לקורס טיס, והוא אמנם התנדב לשרת בחיל-האויר. ניסן עבר את קורס הטיס שלב אחר שלב, התחיל לטוס לבדו- ולא היה גבול להתפעלותו מיופיה של הארץ מבעד לתא הטייס. על חוויותיו הרבות היה מספר בחוג המשפחה, כי אהב את הוריו וקרוביו. כיון שקשר את עתידו בשירות הצבאי ידע להתגבר על הקשיים ועל התנאים הלא נוחים שבקורס ולא התלונן. הוא נפצע בעת מילוי תפקידו בהיותו עדיין בשירות חובה, וביום ה’ באדר תשל”ב (19.2.1972), מת מפצעיו, שלב אחד לפני סיום קורס הטיס. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. לאחר מותו הוענקה לו דרגת סג”מ.
בפנימיה הצבאית שעל-יד גימנסיה “הרצליה” הוקמה ספריה לזכרו הנושאת את שמו; כמו כן נהוגים בפנימיה יום ספורט ומלגה לזכרו מטעם ראש מה”ד.
