רון ארד

רון ארד נולד ב־5 במאי 1958 במגדיאל, בוגר פלוגת יפתח (מחזור ח’, 1976) פנמ”צ תל אביב. הוא נווט קרב בחיל האוויר הישראלי שנפל בשבי ארגון “אמל” בלבנון ב16.10.1986 ומאז נחשב לנעדר. ארד השלים את קורס הטיס כנווט (קורס 87, 1979), ושירת בטייסת 69 (“הפטישים”) במטוסי F-4 פנטום. בשנת 1982 נשא לאישה את תמי ובשנת 1985 נולדה בתו יובל. באותה תקופה למד הנדסה כימית ב”טכניון” ושירת במילואים כנווט קרב. ביום נפילתו בשבי המריא כנווט פנטום לגיחת תקיפה באזור צידון במסגרת מבצע “בית אבא 12”. תקלה גרמה לפיצוץ סמוך למטוס ושני אנשי הצוות נטשו. הטייס רס״ן ישי אבירם חולץ במסוק, וארד נלכד בידי “אמל” והועבר לאחר מכן לשליטתו של מוסטפא דיראני. במהלך 1987 הועברו לישראל שלושה מכתבים ותצלום שלו, אך הצלב האדום לא הורשה לבקרו, ומספטמבר אותה שנה נותק עמו הקשר. בשנת 1988 נעלמו עקבותיו כליל ומיום הולדתו ה־30 (5 במאי 1988) הוא רשום כנעדר כוחות הביטחון. במרוצת השנים נעשו מאמצים מדיניים ומבצעיים רחבי היקף לאיתורו ולהשבתו בשנת 2000 הוחזר רובה ההישרדות האישי שלו ובשנים 2007–2008 הועברו יומני שבי, תצלומים ודוח חזבאללה הסוקר את השנתיים הראשונות לשביו ומעלה את ההשערה כי במאי 1988 ניסה להימלט ונספה. עדות ובדיקות מודיעיניות אחדות, בהן ועדת פַּרְקַש (2004) והערכת אמ״ן (2016) קבעו כי קרוב לוודאי שמת בשנים הראשונות לאחר היעדרותו, אם כי אין ממצא חד משמעי וכלל הגופים הרשמיים אינם מצביעים על מסקנה מוסכמת. מורשתו של ארד מונצחת בטייסת 69 ובאירועי חיל האוויר, בצעידות, אתרי הנצחה ושירים (“כשתבוא”, “לא מפקירים חבר”). משפחתו רעייתו תמי ובתו יובל ממשיכות לשמר את סיפורו כסמל למסירות, אומץ ולחובת המדינה להשיב את בניה.