תומר גל-עוז ז"ל

נולד בבאר שבע בכ”ו בסיון תש”כ 13.6.61 נפטר בפנימיה הצבאית בי”ח טבת תשל”ו 22.12.76 ילד של ניגודים היה תומר: ראשון לטפס על גגות וצמרות (ועל כך הסתבך לא אחת בצרות) – ועם זאת נבון, רגיש, נכון לעזור ולהתחשב בחברים, בבני המשפחה ובכלל בכל מי שכואב.

מבט רך וחולמני בעיניו – אך מתווכח בלהט ועומד על דעותיו.

חובב טבע וספרות, שלא נוגע בזבוב לרעה – ודווקא בפנימיה הצבאית עתידו ראה…

אוהב לנגן, מיטיב לשיר ולרקוד ומדוע זה התעקש דוקא חיל להיות?!

בן חמש עשרה ומחצה בפטירתו בסך הכל אך גם פרק חיים קצר להשאיר רישומיו יכול בעל מזג נח היה תומר – מוכן תמיד לוותר כדי למנוע ריב – לא נהג להתאונן או לתבוע לעצמו אלא תמיד בבת צחוק מבויישת ובחיוך אופטימי זרק “יהיה בסדר!” שובב ומפוזר בהופעתו אולם מקיים באחריות וברצינות מה שנוטל על עצמו וגם מתנדב למשימות: בבית, בבית הספר, בקבוצת כדור העף, בתזמורת הנוער ובתנועת הנוער, שבמסגרתה חלם להגשים חיי קיבוץ בשילוב עם שירות צבאי, ומגלה רצון עקבי ותמים לשנות את מה שלא נראה לו בסביבתו.

וכך, בהרגשה של מילוי חובה (לאחר מלחמת יום כיפור), התנדב לפנימיה הצבאית והשתדל לעמוד בכבוד במאמץ בשלושה התחומים: לימודים, אימונים וחברה. ילד-חול, שהמדים כאילו גדולים עליו, השתדל להתנהג בגינונים של גבר אך מחפש גם בתוך המסגרת הנוקשה את הצדק והגישה האנושית.

בגמנסיה התבלט בשיעורי החברה בהם הביע דעותיו והפעיל אחרים וגם בלא מעט מעשי קונדס ומשובה.